היא הגיע לטיפול בתרפיה בפרחים

כי סבלה מפיברומיאלגיה – הטיפול נמשך במשך 12 שבועות (12 מפגשים)

בכל מפגש היא כתבה ושיתפה בדרך ובתהליך שעברה

כך ניתן להתבונן בשינוי שחל בתודעה בעקבות היצירה והמגע עם הפרחים:

מפגש ראשון: למדתי דברים שלא ידעתי קודם, מניחה שמה שחשוב הוא הרגש, אז הרגשתי נעים לגעת בעלי הכותרת ולהריח את הפרחים, הרגש והסקרנות השלימו האחד את השני.

מפגש שני: הפרחים נבלו מהר מאוד, מהחום כנראה וכאב לי לזרוק אותם ולהיפרד מהם, בעקבות המודעות שמתי לב לצבעים בכול ביתר שאת.(אפילו בירקות הסלט שאני חותכת)  סיכום: מפגש נעים וריחני, וגם קצת תחושה של חוסר הכרה בטבע, הפרחים מלאי נתינה בשקט (חבל שלא כך בכיתה)

מפגש שלישי: היה שבוע כואב בעיקר! ומתיש וכואב ניסיתי להסתכל על הזר המעוצב שלי משבוע שעבר ולשאוב ממנו כוחות. סיכום: היום הרגשתי רע פיזית וברגע שהליזינטוס הסגולות הגיעו לידי פשוט החיו אותי, זה בטח נשמע מוזר, נכון זה מוזר גם לי, אבל זה בדיוק מה שקרה.

מפגש רביעי: שבוע של כאבים עזים, אולי בגלל חילופי העונות?, סיכום: המפגש היה עמוס/ עשיר , הזר פרחים שיצרתי, אני מתרגשת מהמחשבה של העונג המצפה לי במהלך השבוע בבית מלראות את הזר, תודה על העיסוק המדהים שהבאתם לחיי.

מפגש חמישי: שבוע שגרתי שמואר עם זר פרחים, באמצע הבית כמו מאוד המעיר את היום, סיכום: תענוג ליצור ולגעת ולהריח.

מפגש שישי: שבוע ראשון שהסתכלתי על הפרחים ונהניתי, חייכתי אליכם והם גרמו לי לחוש אושר, הפרחים הפכו למקור של שמחה. סיכום: היצירה היום הייתה הכי מרגשת אי פעם, להנות ממה שיש.

מפגש שביעי – נהניתי מהפרחים, שני הזרים מחזיקים מעמד, וזה משמח ונעים בעיניים, סיכום : למרות שבחרתי פרחים שאהובים עלי בצבעים הזר נראה שחסר בו משהו, קיבלתי הצעה מהמורה, עכשיו אוכל לשבת ולהתבונן בהנאה בזר

מפגש שמיני: השבוע שהיה הכיל 3 זרים שמחים ומשמחים, אחד מהם לקחתי איתי הלוך וחזור לעבודה, הפרחים השרו עלי שמחה גדולה, אנשים שמסביבי לא מפסיקים לחייך בגלל הפרחים וזה מדבק. סיכום: פשוט עונג, לצערי הייתי חייבת לרוץ לטיפול ויצאתי כמה דקות לפני הסוף.

מפגש תשיעי: לא השתתפה

מפגש עשירי : חסרה

מפגש 11: בשבוע שעבר לא היה לי זר כי חסרתי בשיעור הקודם, החוסר הורגש מאוד, גם לי וגם לבני משפחתי, האבן השואבת של ססגוניות ושמחה תמידית היתה חסרה לעין ולנפש  סיכום: איך אפשר לספר על עונג שכזה? היה פשוט כיף ליצור, להריח וללטף.

מפגש 12 – סיכום

התחלתי את התהליך באמביוולנטיות מובהקת. מה לי ולפרחים? ויותר מכך מה לפרחים ולי? .

בשבילי זו מערכת שדומה לסיפור אהבה עם סוף טוב, ההתחלה הייתה זהירה, לקח לנו זמן להיפתח וליהנות. הפרחים השונים נכנסו לחיי וכולם! עם שפה אחת של שמחה ואור. נתרמתי מהסדנה ברמת המגע והריח החושים הפכו לחדים יותר, שמתי לב! שמתי לב לעלים שסביבי ולפרחים שבחיי.

התעוררתי לפרחים, צעדתי לפרחים ורציתי לגעת בהם מדי יום

לגבי המחלה " המערכת " הוכיחה לי שיש תקווה!  לצד כל הרופאים החשוכים והמלגלגים על המחלה לפתע "המערכת" מציעה פרחים, מאפשרת הזדמנות חדשה, מזמינה, מרחיבה, המערכת מבינה שאני אדם שלם. המערכת רואה אותי. מעבר לעיסוק ביופי ואסתטיקה ומרקם הפרחים החזירו את האמון בבני אדם , ולבסוף אני ממענת להיפרד, כבר מתגעגעת ורוצה עוד מהטוב הזה.

אני מתבוננת בתהליך שעברתי ורואה בחורה שעברה מצמצום עצמי להרחבה עצמית

אהבתי לעזוב הכל, ואהבתי לעשות מאמץ ולהגיע לשיעור, חיכיתי לו, הרגשתי דיאלוג עם הפרחים וראיתי את הפרחים מדברים אלי, מזדקפים ומחייכים "זר לא יבין זאת"

ומבחוץ ראו בחורה שלא מפסיקה לחייך ולעיתים מביאה עימה את זר הפרחים שלה לעבודה כאילו היו הפרחים ילדים אהובים שקירבתם עוררה אהבה.

בשבועות האחרונים אם הייתי מסתכלת עלי מבחוץ הייתי מקנאה בי J והייתי רוצה להיות אני